שלום אורח, התחבר לאתר!, שכחת את הסיסמה?
  דוא"ל:
סיסמה:
טופס רישום לאתר | הוסף למועדפים | קבע כדף הבית
WWW.MedicalMedia.co.il
אודות אינדקס קישורים עדכוני רישום חיפוש תרופות כתבי עת כינוסים דף ראשי
yoman.co.il - תוכנה לזימון תורים
Medical Search Engine
Skip Navigation Linksראשי > רשימת כתבי עת > Sexual Health - גליון מס' 1 > הפרעות בתפקוד מיני בחולים עם הפרעות פסיכיאטריות והטיפול בהן
יוני 2009 June | גיליון מס' 1 .No
צור קשר
חברי מערכת
רשימת גליונות קודמים
שער הגליון

הפרעות בתפקוד מיני בחולים עם הפרעות פסיכיאטריות והטיפול בהן


פרופ' צבי זמישלני - מנהל מרכז לבריאות הנפש גהה, פתח תקווה

רוב ההפרעות הפסיכיאטריות ורבות מהתרופות המשמשות לטיפול בהן קשורות להפרעה בתפקוד המיני. תפקוד מיני תקין הוא אחד המרכיבים החשובים לאיכות החיים, התאהבות ושמירה על קשר זוגי מספק. במחקר שפורסם לא מכבר נמצא כי 31% מהגברים ו-43% מהנשים בארצות הברית מתלוננים על הפרעה בתפקוד המיני (1). למרות חשיבות הנושא ושכיחות ההפרעה רוב הסובלים אינם פונים לרופא הן בגלל תחושת מבוכה והן מפני שאינם רואים זאת כבעיה רפואית.
תפקוד מיני תקין תלוי בשילוב של גורמים מרכזיים (נפשיים) והיקפיים (פיזיולוגיים). במאמר זה נדון בעיקר בהפרעות בתפקוד המיני מהזווית הפסיכיאטרית.
המעגל של התגובה המינית הנורמלית בגברים ובנשים כולל ארבעה שלבים:
תשוקה (Desire), עוררות (Excitement), אורגזמה (Orgasm) ורגיעה (Resolution).

הפרעות בתפקוד המיני יכולות להיות באחד מהשלבים האלה או בשילוב של מספר שלבים.
ההפרעה השכיחה ביותר בנשים היא ירידה בחשק המיני שמדווחת ע"י שליש מהנשים.
ההפרעות השכיחות בגברים הן הפרעה בזקפה (בעיקר בגיל המבוגר) ושפיכה מוקדמת (Premature Ejaculation).
ההערכה של הפרעה בתפקוד המיני צריכה לקחת בחשבון את התפקוד המיני הראשוני, ההפרעות הפסיכיאטריות, המחלות הגופניות והתרופות. מודעות לשכיחות ולמנגנון המשוער של ההפרעות בתפקוד המיני בחולים הסובלים מהפרעות פסיכיאטריות תסייע בהתייחסות הרופא המטפל לבעיות המיניות של חולים אלה, ותגביר את שיתוף הפעולה של החולה בקבלת הטיפול (Complianceא).

הפרעות מיניות בחולים הסובלים מסכיזופרניה
מחקרים בחיות ובבני אדם הראו כי המערכת הדופאמינרגית המרכזית מעורבת בכל המרכיבים של ההתנהגות המינית הזכרית: תשוקה (Desire), זקפה, שפיכה וסיפוק. תכשירים אגוניסטיים לדופאמין כמו L-DOPA, אפומורפין, אמנטדין, בופרופיון ואמפטמינים, תוארו כמעוררי התנהגות מינית, ואילו תכשירים חוסמי דופאמין מרכזי, כמו תרופות נוירולפטיות (אנטי-פסיכוטיות) טיפוסיות מדכאים תפקוד מיני בחיות ובבני אדם.
החולים הסובלים מסכיזופרניה (כ-1% מהאוכלוסייה) מועדים לסבול מהפרעות בתפקוד המיני כחלק ממהות המחלה. האישיות הבסיסית הפרה-מורבידית של חולים אלה היא בד"כ סכיזואידית עם קשרים בין-אישיים מועטים וחוסר בניסיון מיני. הסימנים ה"שליליים" של המחלה, כמו הפרעה ביכולת ההנאה ((Anhedonia, הפרעה ברציה (Avolition) ושטיחות רגשית על רקע היפודופאמינרגיה באונה הפרונטלית, פוגעים קשות ביכולת ליהנות מחיי מין. נוסף על כך, יש להם קושי ביצירת מערכות יחסים על רקע מצבים פסיכוטיים חוזרים.
חולים בסכיזופרניה מטופלים באופן קבוע בתרופות נוירולפטיות שמנגנון הפעולה המשותף שלהן הוא חסימת רצפטורים דופאמינרגים פוסט-סינפטיים.
שכיחות ההפרעה בתפקוד המיני בחולים סכיזופרנים מטופלים בתרופות מהדור הראשון (Typical Neuroleptics) הוא 60%-30%, קרי, כמחצית מהחולים סובלים מהפרעה משמעותית קבועה בתפקוד המיני. אייזנברג וחבריו בדקו חולים סכיזופרנים מטופלים ולא מטופלים, ומצאו כי שתי קבוצות החולים דיווחו על שכיחות גבוהה של הפרעה בתפקוד המיני בהשוואה לקבוצת ביקורת. טיפול נוירולפטי בתרופות הטיפיות הגביר הפרעות בזקפה, בשפיכה ובסיפוק (2).
ניסיונות לטפל בהפרעה המינית ע"י תכשירים דופאמינרגיים לא הביאו לתוצאה הרצויה. תוספת של L-DOPA עלולה להחמיר פסיכוזה. אפומורפין גורם לבחילות קשות ואינו יעיל דיו. תוספת של אמנטדין 100 מ"ג ליום במחקר פתוח הביאה לשיפור מסוים בתפקוד המיני, אבל לא מספק מבחינה קלינית.
השימוש בתרופות הנוירולפטיות החדשות (Atypical Antipsychotics) הביא לציפיות לפחות תופעות לוואי בתפקוד המיני. התרופות האטיפיות פועלות בעיקר על הקולטן הסרוטונרגי מסוג 5HT2a יחסית לחסימת קולטנים לדופאמין מסוג D2, ובכך גורמות פחות לעלייה בפרולקטין ולתופעות אקסטרה-פירמידליות.
בקבוצה זו Risperidone גורם להפרעות בתפקוד מיני בשיעורים דומים לתרופות הישנות (הלידול) עקב חסימת הרצפטורים לדופאמין והיפרפרולקטינמיה. גם קלוזפין גורם להפרעות בתפקוד המיני עקב פעילותו האנטי-אדרנרגית והאנטי-כולינרגית. 24% מהחולים שטופלו בקלוזפין דיווחו על הפרעה בזקפה.
לתרופות האטיפיות החדשות: Olanzapine (זיפרקסה), Quetiapine (סרוקוול) ו-Ziprasidone (גיאודון), יש יתרון על התרופות הישנות בכך שאינן חוסמות דופאמין בצורה מסיבית. במדגם גדול של 3,828 חולים הראו דוסנבך וחבריו כי החולים שטופלו באולנזפין או ב-Quetiapine חוו באופן משמעותי פחות תופעות לוואי בתפקוד המיני (55.7% ו-60.2%, בהתאמה) מאשר החולים שטופלו בריספרידון (67.8%) או בהלופרידול (71.1%) (3).
בשנים האחרונות מצטברים דיווחים על היעילות של טיפול ב-Sildenafil בהפרעות בתפקוד המיני של חולים סכיזופרנים. מהצגות מקרים ((Case Reports ,Case Series, ניסיון קליני של פסיכיאטרים בשטח ומעבודה אחת כפולת-סמיות (4) עולה כי ויאגרה עשויה להיות טיפול יעיל בחולים פחות לקויים שמסוגלים לקיים מערכת יחסים סבירה עם בני זוגם.
לסיכום, הגישה הטיפולית להפרעה בתפקוד המיני בחולה הסכיזופרני תהיה לפי השלבים הבאים:
1. התאמת הטיפול התרופתי למינון היעיל המינימלי
2. החלפה לנוגדי פסיכוזה אטיפיים: אולנזפין, גיאודון, סרוקוול, קלוזפין
3. פסיכותרפיה: התערבות זוגית/משפחתית לשיקום היחסים עם בת הזוג
4. בגברים, תוספת של מעכבי PDE-5 (אSildenafil ,Vardenafil
Tadalafil).

הפרעות מיניות בחולים הסובלים מדיכאון
כ-10% מהאוכלוסייה סובלים ממחלת הדיכאון המתבטאת באפיזודות חוזרות של דיכאון עם פגיעה קשה באיכות החיים ובתפקוד. כשלושה רבעים מהחולים הסובלים מדיכאון ללא טיפול תרופתי מדווחים על חשק מיני ירוד, הפרעה באורגזמה והפרעה בזקפה. בגברים עם דיכאון חמור (Severe) שיעור ההפרעה בזקפה עשוי להגיע ל-90% (5). עבודות ישנות שבדקו במעבדה את זקפת הלילה NPT (Nocturnal Penile Tumescence) מצאו בגברים בדיכאון ירידה בנוקשות הפין וכן ירידה בזמן זקפת הלילה בשינה (6).
תרופות נוגדות דיכאון נמצאות בשימוש רחב בטיפול בדיכאון. הטיפול הוא לרוב ממושך, לתקופה של חודשים עד שנים, ודורש שיתוף פעולה מצד החולה. התרופות המקובלות כיום פועלות באופן ייחודי על עיכוב הקליטה החוזרת של הסרוטונין (SSRIs), החליפו בהדרגה את נוגדי הדיכאון הטריציקליים (TCAs). יעילותן לרוב אינה נופלת מזו של התרופות הישנות, אולם תופעות הלוואי קלות יותר, בעיקר עקב היעדר תופעות הלוואי האנטי-כולינרגיות. אחת מתופעות הלוואי הבולטות של נוגדי הדיכאון היא פגיעה בתפקוד המיני. ההשפעה הבולטת ביותר של נוגדי הדיכאון מקבוצת ה-SSRIs היא על עיכוב האורגזמה, אך נפגעים גם התשוקה והעוררות וכתוצאה תחושת הסיפוק מהתפקוד המיני.
הערכת השכיחות של ההפרעות בתפקוד המיני כתוצאה מהטיפול התרופתי איננה פשוטה שכן גם הדיכאון עצמו פוגע בתשוקה המינית ובזקפה. הבדלים ניכרים בשכיחות מוצאים בהתאם למתודולוגיה המחקרית שננקטה לזיהוי התופעה. מחקרים מוקדמים התבססו על רישום של תופעות הלוואי באופן סטנדרטי. מחקרים מאוחרים יותר מתבססים על תגובות של החולים שנשאלו באופן ספציפי על הפרעה בתפקוד המיני, ומחקרים נוספים השתמשו בשאלונים מובנים. מטופלים רבים לא דיווחו מעצמם על ההפרעה בתפקוד המיני שכן לא ייחסו אותה לתרופה, ולא חשבו שההפרעה היא מעניינו של הרופא המטפל. הערכה טובה של ההפרעה צריכה, איפוא, להתבסס על שאלון מובנה הבודק באופן מכוון את השינוי בכל אחד ממרכיבי המעגל המיני, קרי: תשוקה, עוררות ואורגזמה, בהשוואה למצב שלפני התחלת הטיפול התרופתי והמצב הבסיסי לאותו הנבדק.
שכיחות גבוהה של הפרעות בתפקוד המיני דווחה גם בטיפול ע"י התרופות הישנות. 30% מהחולים המטופלים בתרופה הטריציקלית Imipramine (טופרניל) ו-40% מהחולים המטופלים במעכב המונואמין-אוקסידזה Phenelzine התלוננו על הפרעה בתפקוד המיני, בהשוואה לשיעור של 6% באינבו. Fluoxetine (פרוזק) היה נוגד הדיכאון הראשון מקבוצת ה-SSRIs, ועם הכנסתו לשימוש מסחרי דווח על הפרעות בתפקוד המיני בשיעור של 1.9% (1994 Desk Reference, Physicians).
מחקרים מבוקרים אישרו את הרושם הקליני, כי שיעור ההפרעות המיניות גבוה בהרבה ומגיע עד 75% מהחולים המטופלים בפרוזק. השיעורים המדווחים לגבי SSRIs אחרים כמו פלובוקסמין (פבוקסיל), סרטרלין (לוסטרל), פרוקסטין (סרוקסט) ו-ונלפקסין הם 78%-26% בהתאם למתודולוגיה המחקרית.
עבודות מהשנים האחרונות בדקו את ההפרעה בתפקוד המיני כתוצאה מתרופות נוגדות דיכאון בארצות שונות. הנבדקים נשאלו לגבי שינוי בתפקודם המיני מאז החלו בטיפול תרופתי. שכיחות ההפרעה בתפקוד מיני שנמצאה כתוצאה מהטיפול התרופתי הייתה 39.2% במדגם הבריטי ו-26.6% במדגם הצרפתי (7). בארה"ב השכיחות הממוצעת הייתה 37% ושיעורה היה
43%-22% בנוגדי דיכאון שונים (8). השכיחות הגבוהה ביותר הייתה בטיפול ב-Paroxetineא (%34) והשכיחות הנמוכה ביותר הייתה בטיפול ב-Bupropionא (%22). ההסבר לשכיחות ההפרעות הגבוהה בטיפול בפרוקסטין קשור כנראה לפעילותו על הקולטן הכולינרגי. בופרופיון מעכב קליטת נוראפינפרין ודופאמין, ואין לו השפעה ישירה על הקולטן הסרוטנרגי.
נוגדי הדיכאון מקבוצת ה-SSRIs משוללים פעילות משמעותית על קולטנים אדרנרגיים, כולינרגיים והיסטמיניים, כך שההפרעה בתפקוד המיני הנגרמת ע"י התרופה קשורה כנראה להפעלה של המערכת הסרוטונרגית. מחקרי חיות הראו, אכן, כי פעילות סרוטונרגית מרכזית מוגברת מעכבת התנהגות מינית. לקולטנים מסוג 5HT2 יש תפקיד חשוב בפעילות זו.
הגישות הטיפוליות בהפרעות בתפקוד המיני המושרות ע"י נוגדי דיכאון מקבוצת ה-SSRIs מתבססות כולן על הפחתת הפעילות הסרוטונרגית המרכזית או הגברת הפעילות הדופאמינרגית. בחולים שאינם מטרדים מההפרעה המינית ניתן להמתין מספר שבועות ובמקרים בודדים התופעה חולפת באופן עצמוני.
כאשר המצב הקליני מאפשר זאת, יש מקום להוריד את מינון התרופה. צורה אחרת של הורדה במינון היא הפסקת טיפול ליומיים לפני יחסי המין המתוכננים (Drug Holiday). גישה זו יעילה רק בתרופות עם זמן מחצית חיים קצר, כמו Paroxetine או Sertraline ולא עם Fluoxetine בעל זמן מחצית חיים ארוך. חסרונה, כמובן, הוא בצורך לתכנן את חיי המין.
ציפרוהפטדין, תרופה אנטי-היסטמינרגית עם תכונות אנטי-סרוטונרגיות בקולטן 5HT2 נמצאה יעילה כתוספת ל-SSRIs. התכשיר ניתן במינון של 12-4 מ"ג כשעה עד שעתיים לפני יחסי המין, אך בחלק מהחולים גרם לעייפות ניכרת. תוספת של Mianserin (בונסרין), תרופה נוגדת דיכאון עם פעילות אנטגוניסטית בקולטני 5HT2a/2c ובקולטני אלפא 2 נבדקה בגברים עם הפרעות מיניות בגלל שימוש ב-SSRIs.
9  מתוך 15 גברים הראו שיפור ניכר בעיקר בהפרעה באורגזמה ובסיפוק מיחסי המין. המינון היה 15 מ"ג ליום והשיפור בתפקוד המיני הושג בתוך השבועיים הראשונים, ללא החמרה במחלה הדיכאונית (9).
התרופה נפזודון משלבת במנגנון הפעולה שלה עיכוב קליטת סרוטונין עם פעילות אנטגוניסטית בקולטן 5HT2. במחקר כפול-סמיות אכן הראו חולים שטופלו בנפזודון פחות הפרעות בתפקוד המיני בהשוואה לסרטרלין באופן משמעותי. גם נוגד הדיכאון מירטזפין (רמרון, מירו) איננו פוגע בתפקוד המיני, ייתכן שבגלל הפעילות האנטגוניסטית שלו בקולטנים 5HT2 ו-5HT3.
אסטרטגיה נוספת דרך המערכת הסרוטונרגית היא תוספת של התרופה נוגדת החרדה בוספירון. ב-11 מתוך 16 חולים חל שיפור בתופעת הלוואי של ירידה בחשק והפרעה באורגזמה במינון של 60-15 מ"ג ליום. מנגנון הפעולה המשוער הוא הפחתת הפעילות הסרוטונרגית ע"י הפעלת הקולטן 5HT1A . לא ברור אם הבוספירון יעיל גם במקרים של הפרעה בזקפה.
גישה טיפולית אחרת היא באמצעות הגברת הפעילות הדופאמינרגית. תוארו מספר מקרים מוצלחים עם תוספת של התכשירים הדופמינרגיים אמנטדין (200-100 מ"ג ליום), דקסטרואפטמין, מתילפנידט (ריטלין) ופמולין. גם החלפת ה-SRI לתכשיר הדופמינרגי נוגד הדיכאון בופרופיון (Zyban) הביאה להיעלמות ההפרעה המינית ברוב החולים.
תוספת של Sildenafil לחולים המטופלים בנוגדי דיכאון, נמצאה יעילה. בעבודה של Nurnberg נמצא כי היעילות של הטיפול בוויאגרה ב-65 חולים המטופלים בנוגדי דיכאון, לא הייתה שונה מזו של 2,050 גברים ללא SSRIs א(01). עבודות מבוקרות הוכיחו כי Sildenafil במינון גמיש נסבל היטב ושיפר בצורה משמעותית את תפקודי הזקפה, העוררות, השפיכה ושביעות הרצון הכללית בגברים עם הפרעת זקפה הקשורה לטיפול ב-SSRIs. Sildenafil במינון של 50-25 מ"ג ליום הביא להיעלמות ההפרעה בזקפה ב-8 מתוך 11 גברים מבוגרים (גיל ממוצע 73) שטופלו ב-SSRIs א(11).
לסיכום, הטיפול ב-SSRIs מלווה בהפרעות בתפקוד המיני בשכיחות גבוהה. הפרעות אלו פוגעות באיכות החיים ומביאות להפסקת הטיפול התרופתי ע"י החולים. תוספת של תרופות החוסמות פעילות סרוטונרגית ברצפטור 25HT, מתקנת בחלק מהחולים את הפגיעה ביכולת האורגזמה. יש מקום להחליף לתרופות שפחות פוגעות בתפקוד המיני (Mirtazapine (Reboxetine ,Bupropion. ניתן לשפר הפרעות בזקפה הנגרמות ע"י המחלות האפקטיביות או ע"י הטיפול בנוגדי דיכאון סרוטונרגיים (אSSRIs) גם ע"י Sildenafil וכנראה גם ע"י שתי התרופות התואמות לה Tadalafil ו-Vardenafil.

הפרעות חרדה ותפקוד מיני
חרדה היא פקטור חשוב בהתפתחות הפרעות בתפקוד המיני. התופעה של "חרדת ביצוע" (Performance Anxiety) מוכרת בעיקר בגברים שחוששים מאי הצלחה בקיום היחסים ובשל כך אינם מצליחים להגיע לעוררות ולזקפה. כך נוצר מעגל קסמים של הגברת החרדה, פגיעה בדימוי העצמי, הימנעות ממצבים אינטימיים והתקפי כעס. מצב ייחודי זה ניתן לרוב לטיפול באמצעות הסבר והתערבות פסיכותרפויטית קצרה.
במצב של חרדת ביצוע יש צורך להרגיע את החרדה ולנתק את מעגל הקסמים שבו החרדה מגבירה את ההפרעה בתפקוד המיני וזה לכשעצמו מגביר את חרדת הביצוע.
כ-15% מהאוכלוסייה סובלים מהפרעות חרדה למיניהן. הפרעות החרדה כוללות חרדה מפושטת (Generalized Anxiety Disorder), הפרעת אימה (Panic Disorder), הפרעה טורדנית כפייתית (OCD), פוביה חברתית (Social Phobia) והפרעה בתר-חבלתית (PTSD).
עבודות עוד משנות ה-80 הראו כי אנשים עם דרגות גבוהות של חרדה מראים שכיחות גבוהה יותר של הפרעות בתפקוד מיני. חולים הסובלים מהתקפי אימה, Panic Disorder, יימנעו ממין בשכיחות גבוהה כדי לא לאבד שליטה. מסיבה דומה גם הסובלים מהפרעה טורדנית-כפייתית (Obsessive-Compulsive Disorder) נוטים להימנע מפעילות מינית, וניתן למצוא ביניהם שיעור גבוה של גברים ונשים שלא קיימו מעולם יחסי מין או שמקיימים יחסים לעתים רחוקות.
חרדה חברתית (Social Phobia) והתנהגות מינית
המרכיב העיקרי של חרדה חברתית הוא חרדה קיצונית מהתנהגות שעשויה לגרום מבוכה או גיחוך בחברה. זה שילוב של חרדת ביצוע וחרדה בין-אישית המופיע ב-7% מהאוכלוסייה. סביר לצפות כי בהפרעה זו יהיו גם הפרעות בתפקוד המיני.
במחקר שנערך בגהה (12) הושוו 40 חולים (גברים ונשים) ללא טיפול ל-40 אנשים בריאים מותאמים בגיל ובמין. נמצא, אכן, כי גברים הסובלים מחרדה חברתית, מדווחים על הפרעה משמעותית בעוררות, אורגזמות ובסיפוק מיחסי המין. נוסף על כך, הגברים מדווחים על גיל מאוחר יותר שבו קיימו לראשונה יחסי מין ושיעור גבוה (42%) של מין בתשלום בהשוואה לבריאים (8%).
הפרעות מיניות בהפרעה בתר-חבלתית (Post Traumatic Stress Disorder)
חשיפה לאירוע טראומתי קיצוני (צבאי, תאונת דרכים, אונס) עלולה להוביל לשינויים התנהגותיים ופיזיולוגיים שלעתים נשארים זמן ארוך לאחר האירוע, ומתקבעים כתסמונת המוכרת בשם הפרעה בתר חבלתית (PTSD). הפרעה זו פוגעת באופן משמעותי בתפקוד הרגשי, החברתי, התעסוקתי והמיני. יותר מ-80% מהסובלים מ-PTSD מתלוננים על קשיים משמעותיים בתפקוד המיני. ההפרעות בתפקוד המיני הן נרחבות וכוללות הפרעות בתשוקה, זקפה, אורגזמה, הנאה ושביעות רצון. נמצא מתאם משמעותי בין עוצמת הכעס והעוינות של חולים אלה ובין מידת ההפרעה בתפקוד המיני (13).
הטיפול ב-PTSD הוא בעיקר באמצעות תרופות נוגדות דיכאון מסוג SSRIs שמגבירות עוד יותר את ההפרעה המינית. טיפול
ב-Sildenafil במינון של 50 מ"ג בגברים הסובלים מ-PTSD, הביא לשיפור משמעותי (53.5%) בתפקוד הזקפה, אך במקביל שיפר גם את התשוקה, התפקוד האורגזמי ושביעות הרצון מהתפקוד המיני (14). עבודה זו מלמדת כי השלבים של המעגל המיני קשורים זה בזה, ושיפור של אחד מהם מביא לרוב לשיפור גם בשלבים האחרים.

הפרעות בתפקוד מיני בחולים עם הפרעות אישיות

חולים עם הפרעת אישיות מראים דפוסים בלתי גמישים ובלתי תואמים בהתייחסות לעצמם ולסביבתם. דפוס ההתייחסות הבין-אישי של חולים בעלי הפרעת אישיות גבולית
(Borderline Personality Disorder) הוא בלתי יציב, אינטנסיבי עם התקפי זעם, פחדי נטישה, אימפולסיביות והפרעה בזהות. דפוסים אלה ביחסים הבין-אישיים משפיעים כמובן גם על התפקוד המיני ועל היכולת לאינטימיות.
בהשוואה של 290 חולים עם הפרעת אישיות גבולית ל-72 חולים עם הפרעות אישיות אחרות (לא גבולית) נמצא כי 65% מהסובלים מהפרעת אישיות גבולית דיווחו על הפרעה ביחסים המיניים לעומת 19% בקבוצת הביקורת. 43% מהגברים דיווחו על קיום סימפטומים חרדתיים בזמן קיום יחסי מין או על הימנעות מיחסים (15). הבעייתיות בתפקוד המיני באישיות גבולית נובעת מהקשיים בקשרים הבין-אישיים שבאים לידי ביטוי ביחסים עם בני משפחה, בת הזוג האינטימית ואנשים משמעותיים אחרים. הגישה הטיפולית מכוונת לטיפול ביחסים הבין-אישיים לרבות יחסי המין.

סיכום
חולים הסובלים מהפרעות פסיכיאטריות, כמו סכיזופרניה, דיכאון, הפרעות חרדה והפרעות אישיות, מראים שכיחות גבוהה של הפרעה בתפקוד המיני. התרופות הניתנות לטיפול במחלות אלה, לרוב מחמירות עוד יותר את ההפרעה המינית. בבירור החולה הסובל מהפרעה בתפקוד המיני אין להסתפק בכותרת סיבות פסיכוגניות אלא יש צורך לאבחן ולהתייחס בהתאם לאבחנה הפסיכיאטרית. נראה כי לתרופות מקבוצת ה- Phosphodiesterase Inhibitorsא-5- (Sildenafil Vardenafil Tadalafil ) ,יש פוטנציאל רב לעקוף את הבעיה הפסיכיאטרית או הגופנית הספציפית בתנאי שהמערכת הזוגית היא מספקת ונטולת כעס ועוינות.

תשובות לשאלות CME

1. איזו מהמחלות הבאות בפסיכיאטריה אינה גורמת לפגיעה בתפקוד המיני?
א.    סכיזופרניה
ב.    דיכאון
ג.    מניה
ד.    הפרעה בתר-חבלתית (PTSD)
ה.    חרדה חברתית

2.    המערכת המרכזית הקשורה עם הגברת ההתנהגות המינית היא:

א.    דופאמינרגית
ב.    סרוטונרגית
ג.    כולינרגית
ד.    אדרנרגית
ה.    היסטמינרגית

References
1. Laumann EO, Paik A, Rosen RC. Sexual Dysfunction in the United States Prevalence and Predictors. JAMA 1999;281:537-544
2. Aizenberg D, Zemishlany Z, Dorfman-Etrog P, et al. Sexual dysfunction in male schizophrenic patients. J Clin Psychiatry 1995;56:137-141
3. Dossenbach M, Dyachkova Y, Pirildar S, et al. Effects of atypical and typical antipsychotic treatments on sexual function in patients with schizophrenia: 12-month results from the Intercontinental Schizophrenia Outpatient Health Outcomes (IC-SOHO) study. Eur Psychiatry 2006;21:251-258
4. Gopalakrishnan R, Jacob KS, Kuruvilla A, et al. Sildenafil in the treatment of antipsychotic-induced erectile dysfunction: a randomized, double-blind, placebo-controlled, flexible-dose, two-way crossover trial. Am J Psychiatry 2006;163:494-499
5. Feldman HA, Goldstein I, Hatzichristou DG, et al. Impotence and its medical and psychosocial correlates: results of the Massachusetts Male Aging Study. J Urol 1994;151:54-61
6. Thase ME, Reynolds CF III, Jennings JR, et al. Diminished nocturnal penile tumescence in depression: a repliaction study. Biol Psychiatry 1992;31:1136-1142
7. Williams VS, Baldwin DS, Hogue SL, et al. Estimating the prevalence and impact of antidepressant-induced sexual dysfunction in 2 European countries: a cross-sectional patient survey. J Clin Psychiatry 2006;67:204-210
8. Clayton AH, McGarvey EL, Clavet GJ. The Changes in Sexual Functioning Questionnaire (CSFQ): development, reliability, and validity. Psychopharmacol Bull 1997;33:731-745
9. Aizenberg D, Gur S, Zemishlany Z, et al. Mianserin, a 5-HT2a/2c and alpha 2 antagonist, in the treatment of sexual dysfunction induced by serotonin reuptake inhibitors. Clin Neuropharmacol 1997;20:210-214
10. Nurnberg HG, Gelenberg A, Hargreave TB, et al. Efficacy of sildenafil citrate for the treatment of erectile dysfunction in men taking serotonin reuptake inhibitors. Am J Psychiatry 2001;158:1926
11. Aizenberg D, Weizman A, Barak Y. Sildenafil for selective serotonin reuptake inhibitor-induced erectile dysfunction in elderly male depressed patients. J Sex Marital Ther 2003;29:297-303
12. Bodinger L, Hermesh H, Aizenberg D, et al. Sexual function and behavior in social phobia. J Clin Psychiatry 2002;63:874-879
13. Kotler M, Cohen H, Aizenberg D, et al. Sexual dysfunction in male posttraumatic stress disorder patients. Psychother Psychosom 2000;69:309-315
14. Reznik I, Zemishlany Z, Kotler M, et al. Sildenafil citrate for the sexual dysfunction in antidepressant-treated male patients with posttraumatic stress disorder. A preliminary pilot open-label study. Psychother Psychosom 2002;71:173-176
15. Zanarini MC, Parachini EA, Frankenburg FR, et al. Sexual relationship difficulties among borderline patients and axis II comparison subjects. J Nerv Mental Disorders 2003;191:479-482

תגובות:



דף ראשי | כינוסים רפואיים | כתבי עת רפואיים | חיפוש תרופות | תנאי שימוש | אודות מדיקל מדיה | צור קשר | קוסמטיקה ואסתטיקה רפואית | קוסמטיקה רפואית
המידע המופיע באתר זה מיועד לצוות רפואי בלבד. המידע באתר אינו מהווה בשום אופן ייעוץ רפואי ו\או משפטי.
שימוש או צפייה באתר זה מעידים על הסכמתך לתנאי השימוש. לצפייה בתנאי השימוש לחץ\' כאן
Powered by Medical Media Ltd.
כל הזכויות שמורות לי.ש. מדיקל מדיה בע"מ ©